החלטה בתיק ת"א 5363-11-12

בפני בקשת הנתבעת להורות על מחיקת הסעדים ההצהרתיים להם עותר התובע במסגרת כתב התביעה. לחילופין, להורות לתובע לכמת את הסעדים ההצהרתיים המבוקשים ובהתאם לכך לשלם את אגרת בית המשפט הנגזרת משוויה האמתי של התובענה.

הבקשה

1.         הנתבעת טוענת, כי במקרה הנדון מתקיים הכלל המשפטי לפיו לא ניתן לתבוע סעד הצהרתי מקום בו ניתן לתבוע סעד כספי. בחינתם של הסעדים ההצהרתיים המבוקשים בתובענה, מעלה כי מדובר בסעדים כספיים בתחפושת, אשר ניתן היה לתבוע אותם כבר במסגרת תובענה זו. במסגרת הסעדים ההצהרתיים, התובע דורש כי בית המשפט יצהיר ,כי הוא זכאי לקבל את דמי השכירות מהנתבעת על חשבון שנים עברו על מנת שיוכל בשלב מאוחר יותר ובתביעה נפרדת לתבוע כספים אלה. מטרתם הברורה של הסעדים ההצהרתיים הינה קבלת סעד כספי מהנתבעת.

2.         הנתבעת ממשיכה וטוענת, כי הסעד ההצהרתי המבוקש בגין תשלום דמי השכירות ניתן לכימות באמצעות חישוב אריתמטי פשוט. לטענתה, גם יתר הסעדים המבוקשים על ידי התובע, הצהרה, כי הוא זכאי לקבלת פיצוי  הסתמכות מהנתבעת והצהרה, כי הוא זכאי לקבלת כספים המגיעים לו לטענתו בגין התעשרותה של הנתבעת על חשבונו שלא כדין, הינם סעדים כספיים הניתנים לחישוב כספי פשוט.

3.         כן טוענת הנתבעת, כי התובע הסווה את הסעדים הכספיים שלשיטתו עומדים לזכותו, בבקשה לקבלת סעדים הצהרתיים, שכן רצה ככל הנראה להימנע מהעלויות הכרוכות בניהול ההליך. לטענתה, התובע מודע לסיכויי ההצלחה הנמוכים של תביעתו ועל כן מבקש לחסוך במשאבים טרם נתבררו סיכויים אלה לאשורם.

4.         הנתבעת ממשיכה וטוענת, שהתובע בעצמו מודה ,כי העילות שבבסיס התביעה הינן עילות תביעה כספיות אשר ניתנות לכימות כבר עתה. התובע בחר בעשיית דין עצמי והצהיר בריש גלי ,כי בכוונתו לקיים התדיינות דו-שלבית כנגד הנתבעת סביב אותן עילות תביעה. המדובר בניסיון ברור מצד התובע לזרות חול בעיני בית המשפט ולהתחמק מתשלום אגרת בית משפט בגובה הנדרש.

5.         לבסוף טוענת הנתבעת, כי מדובר במקרה מובהק בו לתובע לא עומדת כל זכות לעתור לקבלת סעד הצהרתי. הסעדים ההצהרתיים המבוקשים בכתב התביעה ,הינם סעדים כספיים מובהקים. מחיקת הסעדים המבוקשים יחסוך זמן שיפוטי יקר ,שעה שהתובע מצהיר שבכוונתו לנהל התדיינות נוספת סביב אותן עילות בגינן הוגשה התביעה דנא. על כן, יש להורות על מחיקת הסעדים ההצהרתיים להם עותר התובע במסגרת כתב התביעה ולחילופין, להורות לתובע לכמת את הסעדים ההצהרתיים שבכתב התביעה ולשלם אגרת בית משפט כנגזרת משווי סעדים אלו.

התגובה

6.         התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, הסעדים הכספיים שהתבקשו טרם התגבשו. ממילא ,לא תהא כל תועלת בהכללת חלק כלשהו בתביעת הפיצוי במסגרתה תביעה זו, מאחר וממילא יצטרך להגיש תביעה נוספת בגין כל נזק או חבות בפיצוי שיתגבשו לאחר מכן. משיקולי יעילות דיונית ופישוט הדיון, ראוי תחילה להכריע במצב המשפטי הקיים בין הצדדים ורק על פיו להכריע בסעדים הכספיים הנובעים ממצב זה.

7.         התובע טוען, כי כתב התביעה נערך בהתאם לעילות התביעה שהתגבשו עד כה ובהתחשב במגבלות הדיוניות שניצבו  בפני התובע בטרם הגשתו. לטענתו, לבד מהזכות לקבלת פיצויים מוסכמים, לא התגבשו במלואם הנזקים הנטענים וכך גם לא ידועים ולא ניתן לכמת עדיין את הסכומים המגיעים לתובע בגין פיצויי קיום ו/או עשיית עושר.

8.         התובע ממשיך וטוען, כי העוולות המבוצעות על ידי הנתבעת הינן מתמשכות והנזקים שגורמת לתובע מצטברים ולא ניתן לתבעם במלואם בשלב זה. לטענתו, ממילא יצטרך הוא, בכל מקרה בו יתקבלו טענותיו בדבר שריון זכויותיו כלפי הנתבעת ,להגיש תביעה נוספת כנגדה, ביחס לכל הנזקים העתידיים ו/או התעשרותה של הנתבעת וחבותה בפיצויי קיום שעילתם תתגבש לאחר מועד הגשת תביעה זו. ראוי, ולשם ייעול הדיון, להכריע תחילה במצב המשפטי השורר בין הצדדים ורק לאור הכרעות אלו לנהל דיון נפרד באשר לגובה הכספים המגיעים לתובע כתוצאה מההכרעות הללו.

9.         טענה נוספת בפי התובע, כי כל מטרתה של הנתבעת היא זרה להליך תוך ניצול לרעה של הליכי משפט לשם יצירת מכשול דיוני בפני התובע וליצור התשה ולחץ עליו.

10.       לבסוף טוען התובע, כי יש לדחות על הסף את בקשת הנתבעת למחיקת הסעדים ולכל היותר, להורות  לתובע לתקן בהתאם את כתב תביעתו.

התשובה

11.       הנתבעת טוענת, כי התובע בתגובתו לא הצביע על כל טעם, לא כל שכן טעם ראוי, בגינו יש להשאיר את הסעדים ההצהרתיים אותם תבע בכתב התביעה בניגוד מוחלט להוראות הדין והפסיקה, לפיהן מקום בו ניתן לתבוע סעד אופרטיבי- ממשי, לא ייעתר בית המשפט ליתן במקומו סעד הצהרתי.

12.       כן טוענת הנתבעת, כי במסגרת הסעדים ההצהרתיים המפורטים בכתב התביעה, דרש התובע ,כי בית המשפט יצהיר שהוא זכאי לקבל דמי שכירות מהנתבעת על חשבון שנים עברו, על מנת שיוכל בשלב מאוחר יותר ובתביעה נפרדת לתבוע כספים אלה. מטרתם הברורה של הסעדים ההצהרתיים הינה קבלת סעד כספי מהנתבעת.  הסעד ההצהרתי בגין תשלום דמי השכירות ניתן לכימות כבר בשלב זה באמצעות חישוב אריתמטי פשוט. לטענתה, כל הנזקים הנטענים בקשר לתקופה שקדמה להגשת כתב התביעה כבר התגבשו במועד הגשתה והימנעות התובע מלכמת את  הסעדים להם לשיטתו הוא זכאי, מהווה את ההוכחה כי מדובר בניסיון פסול להגיש תביעה דו שלבית בשיטת "מצליח", כל זאת בניגוד מוחלט להוראות הכלל המשפטי לפיו לא יינתן סעד הצהרתי מקום בו ניתן לתבוע סעד אופרטיבי ועל מנת להימנע מהסיכון הכרוך בתשלום אגרת בית משפט בשיעור משמעותי בשלב בו טרם התבררו סיכויי הצלחתו בהליך.

13.       הנתבעת ממשיכה וטוענת, כי בהתאם להלכה במקרים בהם מדובר בעילת תביעה המתמשכת לאחר הגשת כתב התביעה, העילה אשר קמה לתובע בשל המסכת  שלאחר הגשת התביעה מהווה עילה חדשה, אשר אינה מצריכה בקשה לפיצול סעדים. לטענתה, על התובע מוטלת החובה לכמת את מלוא סעדיו כפי שאלו התגבשו לשיטתו עד למועד הגשת התביעה ולא תתאפשר הגשת תביעה לסעד הצהרתי בשל טענה לקיומה של עילת תביעה מתמשכת שאיננה ניתנת לכימות.

14.       לבסוף טוענת הנתבעת, כי בירור בשלב זה של טענת הנתבעת בנוגע לסעדים ההצהרתיים הנתבעים על ידי התובע שלא כדין יבטיח את יעילות הדיון והדבר עשוי להקל בבירורו הענייני של ההליך ובמניעת התדיינויות סרק.

דיון